פעמיים בשבוע, בימי ראשון ושישי, אנו מזמינים אתכם להצטרף אלינו לסיור בשכונת מאה שערים בירושלים. שכונה זו היא ביתם של היהודים החסידים ביותר, המנסים, ככל האפשר, לשמור על אורח חיים אדוק ועל מנהגי אבותיהם
מאה שערים
שכונת מאה שערים אומנם ממוקמת במרחק של כמה רחובות בלבד מההוסטל, אבל מדובר בעולמות מרוחקים לגמרי- מרחק של אורח חיים, השקפה ותרבות. זה המקום להרגיש בו את הזרות המתקתקה שמרגשת כל תייר, תוך קריאת הפשקווילים המשמרים את הרחוב היהודי של פעם ומשמשים ערוץ תקשורת להעברת מסרים תוך-קהילתיים.
השכונה נקראה "מאה שערים" בשל אינספור הפתחים והשערים היוצרים אשכולות של מגורים.
אפשר לשוטט בסמטאות, להבחין בתוספות בנייה על המבנים המקוריים ולהתענג על אוכל יהודי טוב. לקראת סוף השבוע, במאפיות אביחיל, נחמה ולנדנר, ממתינים למבקרים מאפים משובחים שריחם נישא למרחקים. בשעות הלילה המאוחרות מומלץ להגיע לשטיבעל שבו כל אברך יכול למצוא מניין בכל שעות היממה.
היסטורית, מאה שערים היא השכונה החמישית במניין השכונות היהודיות שנבנו מחוץ לחומות העיר העתיקה. את השכונה ייסדו ב-1874 כמה מתושבי העיר העתיקה, בהם מייסדי שכונת נחלת שבעה, יוסף ריבלין ויואל משה סלומון. כיום מקיפות את מאה שערים ההיסטורית שכונות רבות שהסתפחו אליה בשל הריבוי הטבעי של התושבים.
לתושבי מאה שערים יש קשר מועט מאוד עם שאר העולם, ואפילו עם שאר חלקי העיר. התושבים דבקים ביהדות החרדית בצורתה המחמירה ביותר. גברים לובשים בדרך כלל חליפות שחורות או מעילים שחורים ארוכים על ראשיהם הם לובשים שטריימל פרווה (בשבת או בחגים) או כובעים שחורים (בימי חול).
נשים נשואות לובשות כיסוי ראש – צעיפים או פאות – וכל הנשים והנערות לובשות גרביים עבים, חולצות עם שרוולים ארוכים וצוואר גבוה וחצאיות שמתחת לברך.
הכניסה לשכונה או עזיבתה יכולה להיעשות באמצעות שישה שערים בלבד – שערים אלה סגורים בחשכת הלילה.
מראה של משפחות גדולות – תריסר ילדים או יותר אינו יוצא דופן. המבקרים יכולים לראות את השלטים המוצבים על הכניסות למאה שערים, המבקשים מהמבקרים ללבוש לבוש צנוע.
מוסררה
ממאה שערים נלך לשכונת מוסררה הנמצאת בקרבת מקום.
מוסררה הוקמה בסביבות שנת 1889 על ידי ערבים מהעיר העתיקה בירושלים בני המעמד הגבוה, בתקופת "היציאה מן החומות" בשלהי המאה ה-19
בחצי הראשון של המאה ה-20, עד קום מדינת ישראל, הייתה מוסררה שכונת יוקרה ערבית ונבנו בה וילות פרטיות. במלחמת העצמאות התנהלו בשכונה חילופי ירי וקרבות. החל מחודש אפריל 1948 נטשו תושביה הערבים של מוסררה את בתיהם, חלקם ללבנון, ובסיום המלחמה נותרה השכונה מפוצלת בין שני צדי "הקו העירוני" שהיווה את גבול ישראל-ירדן בגזרת ירושלים. מאותו שלב ואילך, הצד המערבי של השכונה, שנותר בשטח ישראל, שמר על שיוכו וזיהויו עם השכונה, בעוד שהחלק המזרחי נטמע במזרח העיר.
בשנותיה הראשונות של מדינת ישראל נוצר מחסור רב במקומות דיור לעולים החדשים ולכן החליט משרד השיכון לאכלס את בתי מוסררה הנטושים בעולים חדשים יוצאי מדינות צפון אפריקה. עקב חלוקת ירושלים הפכה מוסררה לשכונת ספר שעמדה בחזיתו של הגבול החדש. תושבי השכונה נחשפו לצלפים ירדנים שהתבצרו בעמדות לאורך הגבול, ומדי יום ניסו לפגוע בחייהם של התושבים. חששות אלה הפכו לשגרה עד לאיחוד העיר בעקבות מלחמת ששת הימים .
כיום מונה שכונת מוסררה כ-2,500 תושבים, ונחשבת לאחת משכונותיה היפות של ירושלים.
הכנסייה האורתודוקסית האתיופית
התחנה האחרונה שלנו תהיה הכנסייה האורתודוקסית האתיופית ברחוב אתיופיה. הכנסייה היא מבנה עגול גדול ויוצא דופן, שעל ראשו מתנוסס הצלב האתיופי, הדומה יותר לכוכב. בדומה לרוב הכנסיות המזרחיות, טקס הליטורגיה נערך בנפרד מקהל המתפללים, ולכן במרכז הכנסייה ישנו חדרון מופרד, בו נערך הטקס, והוא נקרא בפי הקהילה 'קודס אל-קודסים'. במרכז חדרון זה ישנו מזבח ועליו דגם של ארון הברית, בהתאם למסורת המספרת כי שלמה המלך שלח את ארון הברית לאתיופיה, ושם הוא מוסתר עד היום. קירות הכנסייה צבועים בצבעי פסטל עדינים של וורוד ותכלת, והם מעוטרים בתמונות קדושים מן הברית החדשה. בחלק מהתמונות נראים מרים ובנה ישו בעלי חזות אפריקנית.
הכנסייה האתיופית הייתה אתר עלייה לרגל לנוצרים אתיופים שבאו לביקור בחגים. היא נשמרה על ידי קהילה קטנה של גולים אתיופים. כיום, רבים ממבקרי האתר הם פליטים אריתראים, אשר מצאו מקלט בישראל ורוצים להתפלל בכנסייה שמנהלת את מנהגיהם ומסורתם האתנית. הזרם רענן מחדש את הכנסייה והפך אותה למרכז דתי תוסס.
הסיור יתקיים בימי ראשון ושישי
הסיור יוצא בשעה 11:00 מלובי ההוסטל
90 ₪ לאדם ו- 50 ₪ בלבד עבור אורחי ההוסטל
צניעות היא מילת המפתח: שרוולים ארוכים לנשים, מכנסיים ארוכים לגברים, שמלות או חצאיות ארוכות ומומלץ גם צעיף.
